עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
בלוג קולנוע של המוח
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
מה קרה למבקרי הקולנוע בארץ?
22/06/2013 10:36
sason
מבקרי הקולנוע
האם אדרי מעסיק אותם?
הם בעיקר מפרגנים, עוזרים לקולנוע הישראלי להיות פופלרי ולא איכותי (לא שאי פעם היה זה קולנוע איכותי).
המגמה השלטת בעולם, גם בפסטיבלים לא מרכזים (ששם בכלל השטן המסחרי השתלט על העסק), "לחזור למיינסטרים". אך אבוי עם כל החבורה הצוהלת הישר לפה הרעב של "הקופות מדברות" הלכו שולל גם המבקרים, זה קורה בכל מקום, ובישראל זה הכי מסריח, כי לרוב הקולנוע כאן נראה כמו חיקוי של סרט אימה קוראני או ארט האוס אירופאי או סרט טלוויזיה איכותי של רשת הולמרק (כן כן אבי נשר - הולמרק בע"מ), נדיר שיש פיסה עם חלקיקים אותנטיים... הגרוע שהמבקרים מצפצפים על החיקוי או המקור, הכל אוכל מבחינתם כמו במזללת פסט פוד. נורא! חוש הביקורת עובד ופועל מתוך התחשבות והתחשבנות. פעם הקולנוע הישראלי היה עמוס בעיות והמבקרים היו המבוגר האחראי, כיום אין אחד כזה.
אין מה לדבר על קרנות הקולנוע שתמיד היה השפן הפחדן שמפחד ללחוץ על ההדק ולקחת סיכונים טהורים בשם אומנות הקולנוע. אם יש פחדנית בכל העסקה הקולנועית זוהי הקרן, שתמיד מעדיפה ערובה כלכלית או גושפנקה ממוסד/פסטיבל אחר, או את מלך המלכים - אדרי בסיפור לפניה... למה פתאום הטפלות על הקרנות, כי הפחדנים הללו ניזונים מהמבקרים, בעידן שרכילות היא שם דבר (רשתות חברתיות למניהן בעיקר משמשות על תקן "או מיי גוד ראית את זה?") המבקרים הם הרכלנים של הקולנוע, הם מכתיבים אופנה, והקרנות, כמו במעגל קסמים, משקיעות בחזרה באותו קולנוע שהרגע התחנפו אליו באופן דביק ודוחה עדר עיוור של מבקרים. המפליא הוא, ואולי בגלל זה עיקר התרעומת, שהמבקרים אינם אנשים טיפשים, לעיתים הם פורסים את עושר ידיעותיהם באופן שמעורר קנאה, וברגע שהקורא האנונימי מקבל המלצותיהם ונובר באותן יצירות נדירות שהמבקרים חושפים בפניו, הוא מפתח תודעה קולנועית ואומר לעצמו "רגע אין מצב שכולם, חושבים שהחדש של אבי נשר זה סרט מצויין, אין צדיק בסדום שמשפשף ידיו בקרב המבקרים ואומר לעצמו: "הופה אני הולך לשחוט אותו" - אין. מה שכן הזיוף שבקולכם נחות ומעצבן.
0 תגובות
ויזה אבישי סיוון
02/08/2013 16:35
sason
ויזה אבישי סיוון
נתחיל עם הסוף, ספוילר, או מה שלא קוראים לזה, מה עשיתי שאני צריך לראות את הזין של הבמאי עומד? ועוד קטן כזה, הא?
טוב שהבמאי שמשתתף בסרט בתפקיד הראשי מצחיק קצת (לרוב את עצמו) ומאפשר לדמות הנשית לכרות לו את הזין, זה בהחלט הקטע הכי מוצלח של הסרט!
עוד סרט ארט האוס חובבני שנמתח כמו מסטיק. ישראלי בלונדון, למה דווקא לונדון השד יודע? מהלך לו ברחובות ולא מוצא את עצמו, במין מערכת יחסים מוזרה ומתוחה, למה? לא ברור, בכלל השאלה למה מאבדת מערכה בצפייה בסרט שנראה כמו אוסף נאה של סטילסים. הבמאי עשה הכל, צילם ערך כתב הפיק ושיחק, יופי טופי, לבמאי לא נשאר מקום בהארדיסק לחשוב קצת, ולהכנס עניין והפתעה.
סרט מוזר, ואפילו מוזר לקרוא לו סרט, נראה כמו עוד פרק ביומני "טלנובלה של קולנוען בהקפאה" שהבמאי חשף באופן חד פעמי ב 2007, עוד עניין "החד פעמי" הזה, גם פה הוא חושב שהוא המציא את הגלגל? באיזה הפצה אלטרנטיבית וללא כל היגיון (אין הפצה!), וואלה חידה, וחידה משעממת, הלוואי שהיתה איזה פריק שואו מוצלח החידה הזו, אבל לא! - סתם דווקא. באתר של ויזה בדף "הערות הבמאי" כותב סיוון שהוא צילם את הסרט ב 100 פאונד, ועוד איך זה נראה סרט בלי שקל, רע עם יומרה לטעם טוב.
השאלה הנשאלת, למה הוא צריך את הסרט הזה בפילמוגרפיה שלו אחרי "המשוטט" כשמצפים ממנו למשהו בורגני וחד יותר? אין לי מושג.
כל הבדיחות על חרא, תה ופלסטינאים (זה בעצם מעט מהעלילה שיש) די ילדותיות. אז מה היה לנו, "למה" לא רלוונטי, וכל השאר ילדותי, גם כן הישג! ואז לרוץ איתו להקרנה חד פעמית בפסטיבל דרום? ההישג האמיתי הוא הזכייה במקום הראשון בפסטיבל דרום, לא יודע מה זה אומר על שאר המתחרים שלו בקטגוריית הסרט העצמאי ובכלל על הפסטיבל אבל שיהיה. מה שכן, אבישי חייב ליצור ואנחנו חייבים לספוג את "החרא".  
0 תגובות
מנתק המים עידן הובל
02/08/2013 15:08
sason
מנתק המים, עידן הובל
קונטרס דוחה של קולנוע אומנותי בעל חשיבות יתר אל מול מצבו של פועל עצוב וקשה יום. הכל בניצוחו של במאי המנצל וסוחט את הקונטרס באופן בוטה וללא כל בגרות קולנועית כדי לקנות לו יוקרה וחשיבות.
אם בענייני עוני ועוולות הקיום עסקינן אז כל הסנוביות העלק מרומזת של שתיקות בריבוע (באיחור אופנתי וחסר טקט שכל עדר הארט האוס חלף כבר את אירופה המנופחת מחשיבות עצמית) פשוט לא מתאימות לסרט.
משה איבגי טעות בליהוק, כל הביטים בסרט יותר מעניינים ממנו. משה ממרום מעמדו מסתובב, כיאה לסרט התבוננות ארט האוס קלאסי, עם פרצוף תחת של מסכן, ובטח הבמאי יקרא לזה "אמת" קיומית, בסדר, אמת שכבר מזמן הפכה לקלישאה. בפוסטר כתוב אחד מהתפקידים הטובים של איבגי, ההפך המצער הוא הנכון!
משפחה אוכלת ולא מדברת כאילו מישהו מת - למה? משה מנתק מים פעם ועוד פעם - כאילו הוא רוצח? קצת מוגזם לא? לא נוצרת תחושת גודש, או מחנק של קיום בלתי אפשרי, אלא רק חוסר סבלנות בצפייה, המצב קשה בסדר הבנו, מה עוד? כלום, בוא נסחט ונמרח את המסכנות לאורך כל הסרט, אוקיי, נניח שזו החלטה אינטילגנטית, שיש כאן משהו אחר ומרגש מהתבוננות שהיא אחד לאחד, ואין לי כאן כוונה להצדיק איזה ריאליזם מחוספס, כי זה לא המקרה, יותר מרגיש סרט של יושבי בית קפה בתל אביב שמגיעים כדי להראות לנו איך זה וכמה קשה להם שם ואז חזרה לבתי הקפה בתל אביב. כנראה שזה סיפורו של הבמאי אבל הוא לא הסכיל להתבונן בה ברגישות אלא בניצול ובשנאה אליטיסטית להיסטוריה הפרטית שלו.
בטח הצילום העלק פשוט ובשל כך מפואר/מזויף אמור לחדש לי משהו מפעם לפעם אך התחושה היא של עוני לא במציאות אלא בתסריט ובביצוע, הרגעים נמתחים בפשטנות אינפנטילית לפיצ'ר. הקו העלילתי היחד של האבא והבן סביב אימוני הכדורגל של הבן כל כך קלישאתי ודל בחומרים ופשוט לא מעניין. סרט יבש כמו קוץ המנסה להדחף בין סרטים חשובים לדקור אותם באדרת הקוצים שהוא עוטר ובכך לתפוס את מקומו. סרט מסכן ומסוכן.   
2 תגובות
שטיסל פרק 1
23/06/2013 11:00
sason
שטיסל אלון זינגמן
שטיסל. אלון זינגמן. זקנים מודבקים. למה?
עולם דתי/חרדי כאשר איננו פולקלור וסטריוטיפ גס הוא משום מה מעובד מיד לעדינות ושובבות נוסח פרנסואה טריפו. האם ההסתכלות של החילונים (שהרי הצצה זו נעשת ע"י צוות חילוני עבור קהל חילוני) על החרדים הנה הסתכלות רומנטית?. ואכן, סיפור אהבה אסור ומתקתק בין מיכאל אלוני (ללא זקן מודבק - יש!! אגב יכל לגדל עוד) ואיילת זורר (פאה מרושלת - אבל מביני עניין, יודעים שכך הדבר למעמדה), הכל ברמיזות ואנדרטון נוטף סקס. קצת ראינו מזה בסדרה "מרחק נגיעה", הבימוי של זינגמן טוב מזה של רוני ניניו (במאי "מרחק נגיעה"), אך איננו ממריא (לפחות בפרק הראשון) ובתחושה הכללית די פרווה. לכן נותרת האטרקציה היחידה הקהילה החרדית במאה שערים, שאגב אנו רואים ממנה רק הבלחות קטנות, שילוב של המקום והטיפוסים האותנטים (ביטים וניצבים שרובם יוצאים בשאלה). דב גליקמן מוגזם וקולני לחרדי, ביחד עם הדבקת זקן מוגזמת. פאוזה קטנה לעניין הזקנים: להפקות ישראליות שעושים סרטי דוסים, לא מספיק שהשחקנים המלומדים איננם בקאים בדקויות העולם החרדי והמחוות הרגעיות שלהם מאיזה יועץ דת שהיה על הסט נראים לרוב כבדיחה, הזקן המודבק הוא אסון, באותה נשימה אומר שסבלתי אנושות מחיים שריר במשחקו ומזקנו המודבק ב"למלא את החלל". כשבעלי הזקן המודבק מדברים או אוכלים או פוצחים בריקודים הזקן מקפץ כאילו מט ליפול כמו בסרט בי מובי זול, למה השחקנים לא יכולים להיות רצינים עד כדי כך ופשוט לגדל זקן, אם למיכאל אלוני זה היה חשוב למה זה לא היה חשוב לדב גליקמן (ואל תמכרו לי את הלוז שלו בתיאטרון כתירוץ). לגביי המשחק של גליקמן, הוא מדויק, משעשע, אנושי, אבל לא מבטנו של חסיד (כמו שרשמתי משחק בוטה לחרדי, שענווה וצניעות בראש פרמידת האישיות, לפחות על פני השטח), לא הניגון שבשפתו ולא ההליכות נכונות. הצומת לב שאני מקדיש לדיוק בעיצוב העולם נובע מעצם העובדה שההפקה אכן הלכה עם עיצוב עולם זה עד הסוף (לא מספיק לטעמי), ומה שבאמת מעניין בסדרה הפשוטה, פשוטה מידי לבסוף ולצערי, היא רק ההצצה לעולם לא מוכר. ובטרימינולוגיה טלוויזיונית, כי הרי לשם כך נוצר מוצר זה, זיקוק הסטריוטיפ עבור הצופה הטיפש, שבצורתו האינטיליגנטית הוא צופה בנשיונל גאוגרפיק. במקרה שלנו "החיות" הם ממאה שערים. הצילום של רואי רוט מוקפד אך כמו הבימוי (ואולי בגלל הבימוי) חסר מעוף ולא נושא ריגוש או בשורה.
בשורה התחתונה שטיסל חביב מינוס, לא חובה!
3 תגובות